החדר הסמוך / הכומר הנרי סקוט הולאנד

 

המוות אינו ולא כלום...רק עברתי לחדר הסמוך.

אני- אני, ואתם- אתם. מה שהיינו זה לזה,

אנחנו מהווים עדיין. קראו לי בשמי הישן והמוכר,

דברו אלי באותו אופן נינוח, כפי שתמיד נהגתם.

אל תשנו את נימת קולכם, אל תכפו עלי חגיגיות או צער.

צחקו כפי שנהגנו תמיד, לבדיחות הקטנות שמהן נהנינו יחד.

התפללו, חייכו, חישבו עליי- תנו לשמי להיות מילה תדירה

בין כותלי הבית, כפי שתמיד היה, בטאו אותו ללא הדגשה מיוחדת,

מבלי להטיל עליו צל. החיים מלאים באותה משמעות כמו קודם.

הם כמו תמיד, ישנה המשכיות לא מקוטעת.

מדוע שאצא ממחשבותיכם, אם אני יוצא מטווח הראיה?

אני ממתין לכם, למשך זמן מה, בקרבת מקום, ממש מעבר לפינה.

הכל כשורה.
 
 

 

חזור